69 million page views

No. Arab Nazi obsession in the 1930 and on - not (just) strategic or practical but ideological

Reader comment on item: The Grand Mufti

Submitted by Charles (United States), Dec 13, 2022 at 13:29

Stav, A. (1999). Peace : the Arabian caricature : a study of anti-semitic imagery. Israel: Gefen Publishing House. pp. 118-120.

[https://books.google.com/books?id=vPcNAQAAMAAJ&q=%22Arab%20admiration%20for%20Nazism%22]

[http://www.acpr.org.il/books/caricature-E.pdf]

Arab admiration for Nazism in the 1930s , after Hitler came to power, should be seen against the backdrop of such an identity of values. The explanation usually given for such admiration, namely, that a common antipathy toward France and Britain pushed the Arabs into Hitler's arms, is only a partial explanation.
Furthermore, as a fundamental explanation, it is overly simplistic to the point of being a perversion of history.

While Hitler's violation of the Versailles Treaty was a crude slap in the face of Britain and France, it came much later in 1936, with German rearmament, and in 1938, with the Anschluss of Austria. From 1933 at least until the German attack on Poland in September 1939, there were no grounds for assuming that Hitler, an Anglophile who based his long-term strategy, as outlined in Mein Kampf, on Anglo-German cooperation, would be the one to save the Arabs from British colonialism. As the Middle East was mostly under the British sphere of influence, Hitler viewed it at the time of his accession largely as secondary to his overall plans; German attitudes then could be summed up by Bismarck's aphorism, "The entire Eastern question is not worth the bones of a single Pomeranian grandier."

Furthermore, while Jews were the victims of Mazi Anti-Semitism, that anti-Semitism included all Semites, at least at the "anthropological" level. Nazi contempt for Arabs is amply reflected in expressions of racist revulsion toward them, and of the embarrassment engendered among the Nazi leadership by the courtship toward them by Haj Amin al-Husseini, at least prior to the outbreak of the Second World War.

Immediately upon Hitler's accession to power, parties emulating National Socialism were formed throughout the Arab world. One such party, established in Syria by Anton Sa'ada, adopted all the outer forms of Nazism with alacrity. Sa'ada, who presented himself to the world as "Fuehrer of the Syrian Nation", included in his party's platform the claim that "Syrians are a 'master race' by their very nature".

Hitler himself was Islamized, acquiring the new appellation of "Abu Ali" (and in Egypt, for some reason, "Mohamed Heidar").

Similar parties were also established in Iraq, Tunisia, and Morocco. However , the one party on the Nazi model in the Arab world whose impact transcended the period of the 1930s and which , to a considerable extent, fashioned the regime in the principal Arab land subsequent to the Second World War, was the Green-Shirted Young Egypt, which specifically copied the forms of the Hitler Youth and the Brown Shirts of the SA. The party was founded by Ahmed Hussein in October 1933 on the German model, replete with raised-armed greetings, a general staff, storm troopers , torch - light parades, and Nazi slogans (including a literal translation into Arabic of "One Nation, One Party, One Leader", and "Egypt über alles"). Gang of strong-arms to deal with opponents, and, needless to say , the status of "Fuehrer" for Ahmed Hussein. Nazi anti-Semitism was also incorporated into Young Egypt, including a boycott of Jewish businesses, physical harassment, and incitement to violence.
As Dafna Alon has stated, "Nazi anti-Semitism – theory, practice, and policy – fitted the needs of Arab nationalism [in the 1930s] like a glove."

During the war, Young Egyptians supplied Rommel with intelligence, and some, including a young lieutenant named Anwar Sadat, were courtmartialed for high treason and sent to jail. In time, Sadat and his fellow Young Egyptian Gamal Abd al-Nasser became part of the nucleus of the officers' movement that seized power in Egypt in 1952.

Sadat expressed his admiration for Hitler in an open letter to him in the Egyptian daily Al-Mussawar, on September 18, 1953: "Dear Hitler..."

The year was, as mentioned, 1953, only a short time after the revelation of the horrors of Nazism at the Nüremberg trials.

Such open adulation for Hitler, such total obliviousness to Nazi war crimes and open yearning for Hitler's reappearance , are not considered morally perverse in Egypt. They are a true indication of the degree of identification with Nazism felt by Sadat, who was a faithful embodiment of the Free Officers' revolution. Indeed, the first act of the new regime after taking power on the night of July 22, 1952, was the banning of all political parties (including the one founded in October 1933 on the Nazi model)....

Arab adulation for Nazism in the 1930s has been given faithful, and somewhat nostalgic , expression by Sami al-Jundi, one of the founders of the Syrian Ba'ath party, thus: . . 'We were racists, we admired the Nazis. We used to be steeped in Nazi books and of (books that served) as a source for the spirit of Nazism ... We were the first who thought of translating Mein Kampf. Anyone who lived in Damascus at the time was a witness of the inclination of the Arabs toward Nazism.'

Needless to say, there was implicit Arab identification with Hitler's definition of Zionism in Mein Kampf: 'It doesn't even enter their (Zionists) heads to build up a Jewish state in Palestine for the purpose of living there; all they want is a ...'

________________

‫נתיב‬‎. (1995). Israel: ‫הוועד להוצאת נתיב‬‎. עמ' 53-4.

[https://books.google.com/books?id=Wl0uAQAAIAAJ&q=%D7%94%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%A6%D7%94%20%D7%9C%D7%94%D7%99%D7%98%D7%9C%D7%A8]

_

‫סתב‬‎, ‫א‬‎. (1996). ‫השלום, קריקטורה ערבית: עיונים בדיוקן האנטישמי‬‎. Israel: ‫זמורה ביתן‬‎.,עמ' 95-6.

[https://books.google.com/books?id=08BtAAAAMAAJ&q=%D7%94%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%A6%D7%94%20%D7%9C%D7%94%D7%99%D7%98%D7%9C%D7%A8]

את הערצת הנאציזם הערבית בשנות השלושים, עם עליית היטלר לשלטון, יש לראות על רקע זה של זהות ערכים. ההסבר השגור כאילו פעל כאן אינטרס משותף של איבה לצרפת ובריטניה, שליכד בעלי ברית מול אויב משותף, והוא שדחק כביכול את הערבים אל זרועותיו של היטלר, הוא הסבר חלקי בלבד , אולם כטענת יסוד הוא נגוע בפשטנות יתרה ומהווה סילוף היסטורי בעת ובעונה אחת.

ההערצה להיטלר ולמפלגתו היתה קיימת ברחוב הערבי עוד בימי מאבקו של הפיהרר בשנות העשרים, והיא פרצה בהתלהבות גדולה מיד עם עלייתו לשלטון ב-1933. מברקי הברכה הראשונים שקיבל למחרת מינויו לקנצלר הגיעו אליו מוולף, הקונסול הגרמני בירושלים, ובעקבותיהם זרמו איחולי ברכה חמים משאר ארצות ערב. אמנם הפרת הסכמי ורסיי היתה התרסה בוטה כלפי צרפת ובריטניה, אולם זו באה רק ב-1936, עם הפרת
האיסור על חימושה של גרמניה, וב-1938 – עם ה"אנשלוס" סיפוחה של אוסטריה. ב-1933, ובתקופה שנמשכה לפחות עד ההתקפה נציונליסטית בסוריה בראשותו של אנטון סעדה, על פולין בספטמבר 1939, לא היתה כל סיבה להניח שדווקא היטלר, אנגלופיל שהשתית (ב-Mein Kampf) את האסטרטגיה ארוכת־הטווח של גרמניה על שיתוף פעולה עם בריטניה הגדולה כעין עקרון על בסדר העולמי החדש, כפי שחזה אותו בעיני רוחו, הוא זה שיציל את הערבים מן הקולוניאליזם האנגלי.

המזרח התיכון, דווקא משום שהיה ברובו אזור השפעה בריטי, נתפס בעת ההיא על-ידי היטלר כאזור משני בתכניותיו, ובעניין זה נהגו הגרמנים על פי אמרתו של ביסמרק: "כל השאלה המזרחית לא שווה את עצמותיו של גרנדיר פומרני אחד".

היהודים היו אמנם קרבנותיה של האנטישמיות הנאצית , אך אנטישמיות זו הקיפה את כלל השמים, וערבים בכלל זה, לפחות ברמה "האנתרופולוגית" שלה. עדים לכך ביטויי הבוז והסלידה הגזענית כלפי הערבים ותחושת המבוכה וחוסר הנוחות בצמרת הנאצית מחיזוריו של חג' אמין אל- חוסייני, לפחות בשלב שקדם לפרוץ המלחמה.

מיד עם עלות היטלר לשלטון נוסדו בארצות ערב מפלגות שהיו חיקוי לנציונל-סוציאליזם.
כגון מפלגה סוציאל־נציונליסטית בסוריה בראשותו של אנטון סעדה, שהעתיקה בגלוי ובהתלהבות את סממני הנאציזם. סעדה, שנהג להציג את עצמו כ"פיהרר האומה הסורית", קבע במצע מפלגתו שה"סורים הם 'גזע עליון' בעצם טבעם".

היטלר עצמו "אוסלם", ונודע בשמו החדש "אבו עלי", (ובמצרים, משום מה, "מוחמד חיידר"). בטנטה במצרים "נמצא" בית שבו נולדה "אמו של היטלר", והמקום הפך לאתר עלייה לרגל.

וכך גם בעירק, בטוניס ובמרוקו. אולם מפלגה ערבית על־פי הדגם הנאצי, שהשפעתה חרגה מעבר לשנות השלושים, ושעיצבה במידה רבה את המשטר במדינה הערבית הראשית גם לאחר מלחמת העולם, היתה "מצרים הצעירה", שנודעה גם כ"חולצות ירוקות", חיקוי מכוון ל"גרמניה הצעירה" וחולצות החומות של ה-SA.

המפלגה נוסדה על-ידי אחמד חוסיין באוקטובר 1933, על-פי הדגם הגרמני, כולל ברכה במועל יד, מטה כללי, פלוגות מחץ, מצעדי לפידים, סיסמאות נאציות (כולל תרגום מילולי לערבית של " עם אחד , מפלגה אחת , מנהיג אחד", וכן "מצרים מעל הכל"). כנופיות בריונים לדיכוי מתנגדים פוליטיים וכמובן אחמד חוסיין במעמד של "הפיהרר" עצמו.
האנטישמיות הנאצית הועתקה גם היא לפרטיה, החל בחרם על עסקים של יהודים, עבור בהטרדה פיזית וכלה בהסתה אנטישמית. ואכן, כדברי דפנה אלון: "האנטישמיות הנאצית - תיאוריה, מעשה ומדיניות את צורכי הלאומנות הערבית [של שנות השלושים] כמו כפפה ליד".

בימי המלחמה ריגלו חברי "מצרים הצעירה" לטובת גיסותיו של רומל.
חלק מהם, וביניהם, סגן צעיר בעת ההיא, אנוואר סאדאת, נשפטו ונכלאו. לימים נמנה סאדאת, יחד עם גמאל עבד א-נאצר, רעהו משורות "מצרים הצעירה", עם גרעין הקצינים שחולל את מהפכת 1952 במצרים. את הערצתו להיטלר הביא סאדאת לידי ביטוי במכתב גלוי ששלח אליו מעל דפי היומון המצרי אל-מוסאוור ב-18.9.1953...

סגידה גלויה זו להיטלר, ההתעלמות המוחלטת מפשעי המלחמה של הנאצים והציפייה להופעתו של היטלר חדש בגרמניה, לא רק שאינן נתפסות במצרים כקלון מוסרי, אלא שהן עדות לעומק ההזדהות של סאדאת, המגלם באישיותו את מהפכת "הקצינים החופשיים", עם הנאציזם.

את ההערצה של הערבים לנאציזם בשנות השלושים היטיב להביע , ברוח נוסטלגית משהו, סמי אלי ג'ונדי, מאבות מפלגת הבעת' הסורית:

'היינו גזענים, הערצנו את הנאצים . היינו שקועים בקריאה של ספרי הנאצים ושל [ספרים ששימשו] מקור לרוח הנאציזם ... היינו הראשונים שחשבנו על תרגום המיין קמפף . כל מי שחי בדמשק באותה עת היה עד לנטיית הערבים לנאציזם.'

Submitting....

Note: Opinions expressed in comments are those of the authors alone and not necessarily those of Daniel Pipes. Original writing only, please. Comments are screened and in some cases edited before posting. Reasoned disagreement is welcome but not comments that are scurrilous, off-topic, commercial, disparaging religions, or otherwise inappropriate. For complete regulations, see the "Guidelines for Reader Comments".

Follow Daniel Pipes

Facebook   Twitter   RSS   Join Mailing List

All materials by Daniel Pipes on this site: © 1968-2024 Daniel Pipes. daniel.pipes@gmail.com and @DanielPipes

Support Daniel Pipes' work with a tax-deductible donation to the Middle East Forum.Daniel J. Pipes

(The MEF is a publicly supported, nonprofit organization under section 501(c)3 of the Internal Revenue Code.

Contributions are tax deductible to the full extent allowed by law. Tax-ID 23-774-9796, approved Apr. 27, 1998.

For more information, view our IRS letter of determination.)